מאירי על ביצה י״ז

1 יו"ט שחל להיות בשבת מתפלל שלש ראשונות ושלש אחרונות ומתפלל באמצע נוסח תפלת יו"ט ומזכיר בה של שבת תחלה כגון שבתות למנוחה ומועדים וכו' את יום השבת וכו' וחותם בה מקדש השבת וישראל והזמנים וכן בקדוש היום אומרו בנסח יו"ט ומזכיר של שבת תחלה חותם מקדש השבת ישראל והזמנים:

2 שבת שחלה להיות בראש חדש או בחולו של מועד ערבית שחרית ומנחה מתפלל שלש ראשונות ושלש אחרונות ושל שבת באמצע ואין מזכיר בה של ראש חדש או של חולו של מועד כלל אלא שיאמר יעלה ויבא בעבודה ואם לא אמר בכלן מחזירין אותו חוץ מערבית של ראש חדש לפי שאין מקדשין את החדש בלילה כמו שביארנו במקומו וכן בקדוש היום מקדש בנוסח שבת ואין מזכיר בו כלל ראש חדש או חול המועד ובמוספין אומר נסח יו"ט או ראש חדש באמצע ומזכיר של שבת תחלה וחותם שבת וישראל והזמנים:

3 מי שלא הניח עירובי תבשילין מערב יו"ט והיה יום טוב בחמשי ובששי כבר ביארנו בפרק ראשון שמניחין בחמשי מיו"ט לחבירו ומתנה ואינו צריך לכפול תנאו למחר שהרי אם הוא חול אינו צריך ואם קדש הוא כבר עירב וכתבו גאוני ספרד שכל שמערב ומתנה דוקא במה שיש לו מבושל מאתמול או שלא היה לו מבושל מאתמל ונזכר ביו"ט ראשון אחר אכילה מערב במה שנשאר לו מן המבושל אבל לבשל לכתחלה לצורך עירובו לא והדברים נראין ומ"מ עירובי תחומין אינו רשאי להניח ביום טוב לא לצורך מחרתו ולא לצורך שבת שקניית בית הוא וקנין בית ביום טוב אסור ויש מי שמתיר להניח עירובי חצרות לשבת ביו"ט הראשון ומחרתו על ידי תנאי שאין זה קנין בית גמור אלא בטול רשות ולדעת זה אם עשה כן צריך לכפול תנאו ר"ל שיאמר בראשון אם היום חול בעירוב זה יהא מותר לי לטלטל מבית לחצר בטבת ואם היום יום קדש אין בדברי כלום ולמחר יאמר אם היום קדש כבר ערבתי מאמש ואם היום וכו' ובשני ימים של ראש השנה הכל אסור כמו שביארנו בפרק ראשון:

4 אע"פ שעירב אדם והותר לו לבשל מיו"ט לשבת פרשו הגאונים שאינו אופה ומבשל מיום טוב הראשון לשבת אלא בערב שבת מפני שיו"ט הסמוך לשבת התירו יו"ט שאינו סמוך לשבת לא התירו:

5 אע"פ שאמרו אין אופין מיו"ט לשבת בלא עירוב ואין צריך לומר מיו"ט לחול מ"מ ממלאה אשה קדרה בשר לצורך יו"ט ואע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת ואם הותיר הותיר שאע"פ שהוא מרבה בטורח מ"מ הרי התבשיל משובח ביותר כשיש שם בשר הרבה וכן נחתום ממלא חבית של מים אע"פ שאינו צריך אלא לקיתון אחד שהרי אין כאן רבוי מלאכה וכן ממלאה את התנור בפת ואע"פ שאינו צריך אלא למקצתו ושיש כאן רבוי מלאכה מ"מ הפת יפה בשעה שהתנור מלא יש מי שכתב שלא נאמר כן אלא בתנורים שלהם שהיו מדביקין את הפת בדפני התנור וכשהוא מתמלא חללו מתמעט והפת נאפית יפה אבל בתנורים שלנו לא הותר אלא בכדי מה שצריך לו וכבר חקרנו בדבר ומצאנו שאף בשלנו הפת יפה יותר כשהתנור מלא ומתוך כך אנו מתירין אף בתנורין שלנו הן גדול הן קטן:

6 מי שלא הניח עירובי תבשילין וכן שלא הניחו לו אחרים הרי זה לא יאפה ולא יבשל לא לו ולא לאחרים ואין אחרים שעירבו רשאין לאפות לו את קמחו אפילו לכדי חייו שאף קמחו נאסר כל זמן שהוא שלו אבל אם הקנה קמחו במתנה לאחר שעירב אותו המערב יכול לאפותה ולשלחה לו כמו שאפשר לו להאכילו את שלו ואפילו בשלו לעצמן מבשלין לו כדרך שמבשלין לאורחים ואין לחוש להקנאה כזו ביו"ט שהרי מתנה מיד ליד היא שלא כדרך קנין ואם לא מצא מי שיקנה לו קמחו ילך לו אצל אחרים ויאכל או יתענה ומ"מ גדולי הדורות שלפנינו פסקו שלא נאמרה הקנאת קמחו אלא להעדפה אבל בכדי חייו אופין לו אף בלא קנין ממה שאמרו למטה מי שלא הניח עירובי תבשילין אופין לו פת אחת וטומנין לו קדרה אחת ומדליקין לו את הנר ר' יצחק אומר אף צולין לו דג קטן וגדולי הדור מוסיפין בה שאף הוא עצמו עושה כן אם לא מצא אחרים שמאחר שקמחו נאסר לגבי קמחו מיהא מה לי הוא מה לי אחר וכן יראה ממה שאמרו למטה בשלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי אין טומנין את החמין לכתחלה ושאלו בה אי דאנח עירובי תבשילין מאי טעמייהו דבית שמאי אי דלא אנח מאי טעמיהו דבית הלל ותירץ לעולם דלא אנח ומשום כדי חייו שרו ליה רבנן ואף בתלמוד המערב אמרו לא עירב ולא עירבו לו ר' יצחק אומר צולה לו דג קטן ר' חונא אומר מחמם לו חמין ולא אמר צולין לו ומחמין לו שכל כדי חייו בצמצום לא נכנסו בכלל איסור זה וכבר הזכירו שם בכיוצא בזה באחד שהדיר את בנו והתירוהו למלאת לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר כמו שאמרו בנדרים ל"ח ב' מחיותיה לא אדריה ומכל מקום יראה לי להדליק בזו שגדולי הפוסקים לא הביאו שמועה זו ר"ל אופין לו פת אחת וכו' והביאו זו של קמחו נאסר אלא שיש לסמוך בה למי שאינו מזיד:

7 מה שהתרנו שמבשל אדם לצורך יו"ט ואם הותיר הותיר לשבת דוקא שלא יערים אבל אם הערים אסור ואיזו הערמה אסורה כל שהיא בשתי קדרות וכבר בישל באחת בכל צרכו ליו"ט אבל בקדרה אחת מכניס בה בשר יותר ממה שאין צריך לו כמו שביארנו וכן הערמה אסורה אם אחר שאכל כל צרכו חוזר ואומר שעדין הוא צריך לאכול אא"כ לצורך קטנים שאדם רגיל להאכילם אף אחר אכילה ומה שאמרו בהמה מסוכנת לא ישחוט אא"כ יכול לאכול ממנו כזית צלי מבעוד יום בזו מתוך שהיא מסוכנת הוא גומר בלבו לאכול ממנה כזית:

8 מי שרצה לאכול את עירובו אחר שהתקין אוכל ואין בכך כלום אבל אם אכלו קודם שהתחיל בצרכי שבת נאסר ואם התחיל גומר כמו שביארנו במשנה ומ"מ אומר אני שאם זימן קמחו הואיל ואין כאן פסידא אינו גומר לא נאמרו הדברים אלא בהתחיל בעיסה שיש פסידא בעזיבתה וזהו שאמרו התחיל בעיסתו גומר:

9 מי שלא הניח עירוב ועבר ואפה אפילו במזיד מותר ואפילו היה יכול לאפות אצל אחרים שהרי בגמ' נשארה בספק וספק של סופרים לקולא ואין צריך לומר בשגג ואפה ואם הערים אסור כמו שביארנו שההערמה חמורה היא מן המזיד:

10 המעשר פירותיו בשבת אע"פ שיצא מידי טבל לא יאכל הוא בשבת ומ"מ אחרים מותרין לאכול ואין הדבר דומה למבשל בשבת לאסרו אף לאחרים שזה מדברי תורה וזה מדברי סופרים:

11 המטביל כליו בשבת במקוה שבחצר או במבוי במזיד לא ישתמש בהם באותה שבת ואפילו לא היו לו כלים אחרים ושאי אפשר לו בשאלה ואע"פ שתירצו בכאן דאית ליה כלים אחרים אי נמי דאפשר בשאלה כבר נדחית בתירוץ האחרת שאמרו עליה איסורא דשבת שאני:

12 המשנה השניה חל להיות אחר השבת בש"א מטבילין את הכל מלפני השבת בה"א כלים מלפני השבת ואדם בשבת ושוין שמשקין את המים בכלי אבן לטהרה אבל מטבילין מגב לגב ומחבורה לחבורה אמר הר"ם כשהכלים הם טמאין אסור להטבילן ביו"ט ולא בשבת לפי שקודם הטבילה לא היו ראויין להשתמש בהן באותן הדברים שמשתמשים בהם לאחר הטבילה ונראה כמתקן מנא ביו"ט וכשיהיה אדם טמא באחת הטמאות מותר לו לטבול בשבת לפי שנראה כמתכוין לצנן גופו בלבד ואמרם ושוין שמשקין את המים בכלי אבן לטהרן אבל לא מטבילין פי' כי המים כשהן טמאים שאפשר לו לתתם בכלי אבן ולהכניס אותו הכלי שהן בו אותן המים הטמאים ויטהרו המים וזהו ענין משיקין שיעלו המים עליו ומה שהצריך להיות הכלי מאבנים לפי שכלי אבנים אינו מקבל טומאה כמו שיתבאר במסכת כלים ואלו היה נותן אותן המים בכלי עץ וכיוצא בו מן הכלים שמקבלים טומאה היה נטמא אותו הכלי באותן המים הטמאים שבתוכו כמו שיתבאר במקומות מטהרות וכשיכניס הכלי במקוה נמצא שמטביל כלי טמא ביו"ט והוא אסור כמו שקדם בתחלת המאמר וזהו ענין אמרם אבל לא מטבילין ושיעורו אבל לא מטבילין כלי טמא על גב מימיו וכל זה בשבת אבל ביו"ט מותר לו להטביל כלי על גב מימיו ויטהר הכלי והמים כאחד ומה שהצריכו לטהר המים לפי שהמים הטמאין הם מתוקים ומי המקוה אינם ראויין לשתיה ואמרם מטבילין מגב לגב רוצה בו כי כשיש אצלו כלים טהורים משתמש בהן בבית הבד של שמן בדרך דמיון והוא חולין ורוצה להשתמש בהן בגת היין והוא תרומה מותר לו להטבילם טבילה שנית ביום טוב לפי שהם ואם הם טהורים על כל פנים צריכין טבילה אחרת אם ירצה שיעשה בטהרה וכמו כן מחבורה לחבורה הוא שיהיה בו כלי טהור ויאכל בו בחבורה אחרת מותר לו להטבילו אותה טבילה השניה ביום טוב והעקר בזאת הטבילה מה שאגיד לך דע כי עוד יתבאר בפרק שני מחגיגה כי מי שטבל לחולין אע"פ שהוא טהור בלי ספק אסור לו לאכול מעשר עד שיטבול פעם שניה לשם מעשר וכן אם טבל למעשר ורצה לאכול תרומה על כל פנים צריך טבילה אחרת וכן אם היה טהור לתרומה ורצה לאכול קדש יטבול לשם קדש ואלו הטבילות שאדם הטהור טובל אותן בין מעשר ותרומה וקדש הן המותרות לעשותן ביו"ט והתרנו זאת הטבילה ביום טוב לפי שאינה להסיר טומאה אלא לתוספת טהרה אם כן שיעור דברו כך אם טבל על גב גתו טובל טבילה אחרת את הכלי על גב בדו ואם טבל לאכול בו בחבורה זו טובל לאכול בו בחבורה אחרת ביום טוב:

13 אמר המאירי חל להיות אחר השבת וכו' הכונה לבאר בזמן שחל להיות יו"ט במוצאי שבת אימתי מטהרים עצמם וכליהם לצורך הרגל והוא שהדבר ידוע שחייב אדם לטהר עצמו ברגל והיה דרכם לטבול מערב יו"ט שיעריבו שמשם בכניסת יו"ט ונמצאו נכנסין ליו"ט בטהרה ואין צריך לומר שהיו צריכין להטביל את כליהם להשתמש בהם ביו"ט וכשחל יו"ט באחד בשבת שנמצא ערב יו"ט בשבת אמרו בית שמאי שמטבילין את הכל מערב שבת כלומר אדם וכלים אבל לא בשבת שהטבלת כלים אסורה בשבת וביו"ט והוזכרו בגמרא הרבה טעמים לאיסורה ואחד מהם מפני שנראה כמתקן שהרי הכלי לא היה ראוי להשתמש בו ובהטבלה זו הוא ראוי לכך וטבילת אדם אסורה גם כן מגזרת הטבלת כלים ובית הלל מתירין בטבילת אדם בשבת שנראה כמיקר ואין כאן גזרה ואינו ממתין עד יו"ט עצמו שהרי צריך להעריב שמשו קודם הרגל הא בכלים מיהא מודה דוקא מערב שבת:

14 ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרם פי' ביו"ט אבל בשבת לא וכמו שהוזכרה בבריתא לדעת רב שהלכה כמותו וענין זה הוא שמי שהיו לו מים בכלי ונטמאו ואין לו מים טהורים להשתמש בהן נותנן בשבת בכלי אבן שאין לו שום טומאה ומכניס את הכלי במימיו במקוה מים מלוחים עד שמשיק מים שבכלי למים שבמקוה וזו היא טהרתן ואע"פ שטומאת אוכלין ומשקין אין להם טהרה לא מתורת טבילה אנו באין על זה אלא מתורת זריעה כמו ויתבאר בשני של פסח ראשון שנמצאו אלו זרועים במקוה ובטלים על גב מים שבמקוה ואם רוצה להמתין השקה זו עד היו"ט רשאי שהרי אינה צריכה הערב השמש וזה שכתבנו במקוה מים מלוחים לאו דוקא אלא שאם היו יפים מה לו בצער הזה ישפוך הטמאות ויקח מאלו:

15 אבל לא מטבילין כלומר שאין נותנין בכלי עץ טמא כדי להעלות טבילה לכלי על גבי מימיו ונמצא מתקן את הכלי:

16 ומטבילין מגב לגב פי' בגמ' מגב גתו על גב בדו כגון שהיו כליו טמאים והטבילם מערב יו"ט לשם דריכת זיתים ונמלך לעשות גת של ענבים ומן הדין אין צריך לחזור ולהטביל שאין הדבר צריך כונה לשם גת ואם הוא מחמיר על עצמו לחזור ולהטביל הואיל ואין צריך בה אין זה נקרא מתקן ומותר לעשותה ביו"ט וכן מחבורה לחבורה כלומר שאם הוא נמנה בפסח של חבורה פלונית והטביל את כליו על דעת כך וקודם שנשחט הפסח הוא נמלך להמנות עם פסח של חבורה אחרת הואיל ומן הדין אינו צריך לכך אינו נקרא מתקן ומותר לעשותה ביו"ט:

17 זהו ביאור המשנה והלכה כבית הלל ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: